החלטה בתיק ע"מ 1216/10 ע"מ 1217/10

העורר בתיק 1221/10 (להלן - הנאשם 1) ושלושת המשיבים בתיקים 1214/10, 1216/10 ו- 1217/10 (להלן הנאשמים 2, 3 ו-5 בהתאמה) מואשמים ביחד ולחוד בשורה ארוכה של עבירות רכוש. על פי הנטען בכתב האישום, מהווים הארבעה יחד עם אחרים כנופייה שעסקה בהתפרצות לבתים וגנבה רכוש רב במהלך החודשים האחרונים. בין היתר, מיוחס לנאשמים כי היו שותפים בתשעה עשר מקרי פריצה לדירות שונות, ועוד שלושה ניסיונות לבצע פריצה. לנאשם 2 אף מיוחס שיבוש הליכי חקירה.

בקשת התביעה למעצרם של הארבעה התקבלה ביחס לנאשם 1, אולם נדחתה ביחס לנאשמים 2, 3, ו-5. על כך הוגשו העררים שלפניי. במאמר מוסגר אציין כי בכתב האישום מופיעים שני נאשמים נוספים: האחד, מספר 4 בכתב האישום, נעצר עד תום ההליכים, והשני, נאשם 6, שוחרר בתנאים. ביחס לנאשמים 4 ו-6 לא הוגשו עררים.

ראיות לכאורה

המחלוקת המרכזית בין הצדדים נטושה בשאלת קיומן של ראיות לכאורה. התשתית הראייתית שבידי התביעה כוללת האזנות סתר שבוצעו למכשירי הטלפון הסלולריים של נאשם 1 ונאשם 2, האזנות סתר שבוצעו לנאשמים לאחר שנעצרו לצרכי חקירה, ודו"חות איכון של מכשיר הטלפון הסלולרי של נאשם 1. עוד מסתמכת התביעה על כך שהנאשמים נעצרו ברכב כשברשותם מכשירי פריצה כמברגים, מספריים, משקפת וכפפות, ועל כך שבביתו של נאשם 1 נמצא מכשיר טלוויזיה שזוהה כגנוב מאחת מההתפרצויות. התביעה מסיקה מחומר ראייתי זה את כל המיוחס לנאשמים.

ההגנה מצידה טוענת כי למסקנות התביעה אין בסיס ראייתי. לטענת ההגנה, מהאזנות הסתר שבוצעו לא ניתן להסיק דבר לגבי מעורבותם של מי מהנאשמים בעבירות כלשהן, ומדובר בשיחות רגילות ולא בשיחות שנועדו לקדם מעשי פשיעה. עוד נטען כי לא ניתן להסתמך על דו"חות האיכון שמיקמו את הנאשם 1 בסמוך למקומות בהן בוצעו פריצות בבתים שונים, כיוון שדו"חות איכון אלה אינם מדוייקים, ומעוררים קשיים. כדוגמא לכך הצביעה ההגנה על מקרה בו נאשם 1 נמצא על פי דו"חות האיכון בסמוך להר אדר, וכעבור 4 דקות סמוך לרחובות - דבר שאינו אפשרי.

התביעה השיבה כי יש לראות את תמונת הראיות בכללותה, המלמדת על שיחות קונספירטיביות, על התחמקות מלענות על שאלות בחקירה מצד הנאשמים, ועל המשקל שיש להעניק לדו"חות האיכון המלמדים כי נוכחותו של נאשם 1 בסמוך למקומות בהם בוצעו מעשי פריצה במספר רב כל כך של פעמים אינה יכולה להיות מקרית. התביעה הסיקה ממכלול הראיות כי הנאשמים כולם קשורים למעשי העבירה השונים, כי הם כנופייה אחת מאורגנת, ועל כן יש לראות בהם בנוסף התאגדות פשיעה.

בחנתי את חומר הראיות בעיון רב. יש לומר כי האזנות הסתר שבוצעו למכשירי הטלפון הסלולרי של הנאשמים 1 ו-2 החלו רק במחצית השנייה של חודש נובמבר 2009, ונמשכו עד מעצרם של הנאשמים בראשית דצמבר 2009. גם התביעה אינה חולקת על כך שבתקופה זו לא בוצעו מעשי פריצה המיוחסים לנאשמים, אלא רק שלושה ניסיונות לבצע מעשי פריצה. קריאת התמלילים מעלה כי אין אמירות מפורשות או חד משמעיות לגבי תכנון של הנאשמים לבצע מעשי פריצה, הגם כי השיחות בהן מדובר הן קונספירטיביות באופיין.

גם השיחות שהוקלטו בין הנאשמים בזמן מעצרם אינם מלמדות באופן ברור וחד משמעי על ביצוע עבירות של התפרצות וגניבה, הגם כי שיחות אלה אינן נשמעות תמימות.

התביעה טוענת, כאמור, כי השילוב של קיום שיחות קונספירטיביות, הכלים שנתפשו עם הנאשמים בעת מעצרם, כמו גם מדו"חות האיכון הממקמים את נאשם 1 בסמוך לאתרים בהם בוצעו התפרצויות לדירות, מלמדים כי כל חברי הכנופייה לשיטתם, נטלו חלק בכל אחד ואחד ממקרי ההתפרצויות.

אין בידי לקבל את מסקנתה זו של התביעה. להלן אנמק מדוע.

הראיות ביחס לנאשמים 2,3,5:

גם אם נניח כי הנאשמים שוחחו ביניהם באופן קונספירטיבי על תכנון ביצוע מעשי התפרצות, הרי בידי התביעה קיימות ראיות אך ורק ביחס לתקופה שמאמצע נובמבר 2009. אין בידי התביעה כל ראיה הקושרת את כל הנאשמים לכל מעשי ההתפרצות שהתרחשו קודם לכן. התביעה מסיקה מנוכחותו של נאשם 1 על פי איכון הטלפון שלו בסמוך למקומות בהם בוצעו התפרצויות לדירות, כי כל יתר הנאשמים נטלו אף הם חלק באותם המעשים. גם אם נניח כי נאשם 1 קשור לאותם מקרי התפרצויות, ואין הדבר מובן מאליו כפי שנראה להלן, לא ניתן להסיק כי כל אחד ואחד מיתר הנאשמים היה שותף בכל אחד ואחד מהמקרים. אין בידי התביעה שמץ של ראיה המלמדת כי כל הנאשמים פעלו תמיד יחדיו, וכי נטלו חלק באיזשהו מעשה התפרצות לדירה. נהפוך הוא. גם אם מניחים כי בשיחות שהוקלטו בחודש נובמבר מדברים הדוברים על תכנון התפרצויות, עולה כי בחלק מהמקרים הם מדברים על כך שיעבדו רק שלושה, ולא כולם יחדיו. בודאי שלא ניתן להסיק כי בכל מקרה ומקרה נטלו חלק כל הנאשמים.

כאן המקום להזכיר לתביעה כי האחריות הסולידרית של הקשורים בוטלה זה מכבר בדין האזור ובישראל (ראו ע' 353/03 התביעה הצבאית נ' אבו סנינה), ובלא ראיות של ממש למעורבות של כל נאשם ונאשם בנפרד במעשה עבירה, לא ניתן לייחס עבירות לקבוצה של אנשים ולהניח שכולם נטלו חלק באותם המעשים. לפיכך, גם אם נניח כי קיימות ראיות לכאורה לחלקו של נאשם 1 באותם מקרים, לא ניתן להסיק מכך דבר ביחס לנאשמים האחרים. גם אם נניח שהנאשמים שנעצרו יחדיו היו בדרכם לבצע התפרצות לדירה, לא הציגה התביעה כל ראיה מיוחדת שיכולה ללמד על עדות שיטה, ממנה ניתן להסיק על מעורבות במעשי העבירה האחרים שיוחסו בכתב האישום.

חשדות לביצוע עבירות, ואפילו חשדות כבדים, אינם תחליף לראיות. אשר על כן אני יכול לומר כבר עתה כי על אף קיומן של חשדות אלה, אין בידי התביעה ראיות ביחס למעורבות נאשמים 2, 3 ו-5 בתשעה עשר מעשי ההתפרצות המיוחסים להם. כל שיש בידי התביעה הוא מעורבות בשלושה ניסיונות לבצע עבירות התפרצות, לכל היותר.

כאן אעיר כי המכלול הראייתי הקיים מלמד על מעורבות של נאשמים אלה בניסיונות ההתפרצות: כך למשל, קיימות שיחות קונספירטיביות בין הנאשמים, ובכלל זה שיחה בה נאשם 2 משוחח ככל הנראה עם נאשם 1 בה הוא מדבר על קניית לום ומספריים ושיחה ממנה ניתן ללמוד כי היו בסמוך לעיר חדרה שבתחומי ישראל ללא כל הסבר המניח את הדעת, ועזבו את המקום בשל "נוכחות משטרתית"; קיימות הקלטות שבוצעו בזמן החקירה מהן ניתן ללמוד שנאשמים מנסים לתאם גרסאות והסברים ביחס לתפיסתם המשותפת ברכב עם כלים היכולים לשמש כלי פריצה; בנוסף, תשובותיהם המתחמקות של הנאשמים בחקירה ביחס למעשיהם יחדיו ברכב בו נמצאו כלי פריצה. כל אלה מלמדים על מעורבות לכאורית בניסיון לבצע מעשי התפרצות וגניבה החל מהמחצית השנייה של חודש נובמבר 2009.

לפיכך, לטעמי, כל שניתן לייחס לנאשמים הוא את המעשים המפורטים בכתב האישום ושבוצעו לאחר מחצית נובמבר 2009.

עוד אציין כי ביחס לנאשם 2, אכן קיימות ראיות לכאורה לשיבוש הליכי חקירה, לאור דברים שאמר לנאשם 6 - דברים שהוקלטו במהלך מעצרם.

הראיות ביחס לנאשם מס' 1:

בעניינו של נאשם 1, מבקשת התביעה להסתמך גם על איכון מספר הטלפון הסלולרי שלו בסמוך לאותם מקומות בהם התרחשו מעשי התפרצות לדירות.